את זה אני עשיתי ב- Flash
לפני שמתחילים, הערה חשובה לגבי הסינמקס בסינמה סיטי.
באולם יש בסה"כ 12 שורות. כשהזמנתי כרטיסים דרך האינטרנט נראה לי סביר שורה 7 באמצע. אז זהו שלא. בפעם הבאה שאלך לסרט בסינמקס (וסביר שזה יהיה בקרוב כי זה קולנוע ממש שווה וגם יש לנו 50% הנחה מדיינרס) אני מזמין כרטיסים רק בשורות 9 ומעלה.
סרט מצוייר?
אני רוצה דווקא להתחיל מהבוקר שאחרי. התעוררתי בבוקר וישר נזכרתי בסרט. אבל משום מה היה תקוע לי בראש שראינו סרט מצוייר. זאת הייתה הבעיה העיקרית של הסרט. הקצב מאוד מאוד מהיר ולפעמים ממש קשה לעקוב. אני לא קורא את התרגום בעברית ועדיין היה לי מאוד קשה להתרכז במה שקורה על המסך.
המוטו שלנו – "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים"
אני חושב שהמפיקים ניסו בכוח לדחוף כמה שיותר אפקטים מה שהאיץ מאוד את הקצב, במיוחד בסצנות האקשן. בנוסף רוב צילומי האקשן בוצעו ממש מקרוב, קרוב מדי לטעמי. בכל הסרט יש רק סצנה אחת שרואים ממרחק סביר איך bumble bee הופך לאוטו ואז באמת אפשר להבחין בפלאי האנימציה. בשאר הזמן היה בעיקר הרבה רעש ויזואלי מיותר על המסך.
ולסיכום…
שלא תבינו מזה שלא התלהבתי. ישבתי כל הסרט דרוך, בוהה במסך עם חיוך דבילי שהתחלף כל כמה דקות בפה פעור או ב- "וואוו, איזה יופי" חרישי. וכבר שיצאנו מהאולם שאלתי את אישתי מתי הולכים שוב לסרט הזה (אני אחסוך לכם את התשובה).
בפעם הבאה, ברובוטריקים:
הסרט הזה בהחלט העלה לי זכרונות ילדות. אספתי ברשת עשרות תמונות של כל הרובוטריקים (ושקרניקים) שפעם היו לי בתור ילד. אני עובד עכשיו על להדביק אותן לתמונה אחת גדולה ואעלה אותה כאן בקרוב.
ובינתיים…
Autobots – Roll out!
