ארכיון רשומות מהקטגוריה "משפחה"‏

פיצה, סוכר על מקל, תותים בקצפת, מתנפחים וזיקוקים

מאי 8, 2008

אתם חושבים שזאת כותרת ארוכה? ובכן, זה מה שהגדולה שלי תזכור מחגיגות יום העצמאות. אתמול, אחרי שנ"צ ארוכה במיוחד (של עמית, אנחנו לא זכינו לתענוג) שמנו פעמנו אל גן החבל, הגן הציבורי הגדול בשוהם, מוקד האירועים בחגים.

השנה לדעתי היה יותר מוצלח משנים קודמות, ונראה שגם עמית נהנתה מאוד. היא פתחה את הערב בסוכר על מקל (זה נורא חמוד ששאלתי אותה – את בטוחה שאת רוצה סוכר על מקל? והיא אמרה לי בפרצוף נעלב – לא! אני רוצה כזה! – והצביעה על, כמובן, סוכר על מקל.

אופיר נמנם רוב הזמן במנשא על אמא'לה ולא התרגש מהרעש וההמולה.

בזמן שהיא היתה עסוקה בממתק, אבא שלה הספיק לבלוס נקניקיה בלחמניה ומלאווח. אח"כ רצנו בין המתנפחים (היו איזה עשרה מתקנים ב-25 ש"ח ללא הגבלה, לא רע), קנינו פיצה לעמית והספקנו לראות תצוגת זיקוקין די מרשימה.

אח"כ ענת ואופיר פרשו הביתה, אופיר השתעמם מהזיקוקין ונרדם באמצע. אני ועמית השתעשנו לנו עוד קצת במתנפחים, קנינו כוכב ים מהבהב מגומי לתלות על הצוואר וכמובן תותים עם קצפת (עמית אוהבת תותים, גם אבא).

סתם בשביל הקטע, הנה חישוב עלויות (ותודה לענת ואופיר שהיו מאוד חסכוניים ולא קנו כלום):

  • סוכר על מקל – 10
  • נקניקיה בלחמנייה – 15
  • מלאווח – 15
  • מתנפחים – 25
  • פיצה עם זיתים – 10
  • כוכב ים מהבהב – 10
  • תותים בקצפת – 15

סה"כ – 100ש"ח, לא נורא.

יום עצמאות שמח!

אז חזרנו לשניידר

אפריל 28, 2008

פחות מ-24 שעות אחרי השחרור, אופיר אושפז שוב.

עדיין במגמת שיפור, אך הדרך ארוכה ומפותלת.

 
S T O P !    I wanna go home.
 
Take off this uniform and leave the show.
 
I'm waiting in this cell because I have to know,
 
If I've been guilty all this time.
 
 

Pink Floyd

זמנים קשים בשניידר

אפריל 21, 2008

קודם כל תודה לכל המתקשרים, המבקרים והמתעניינים. לא לכולם יכולתי לענות ועמכם הסליחה.

כפי שרובכם (או כולכם) יודעים, אופיר, בני הקטן, עבר ביום רביעי האחרון ניתוח לב פתוח לתיקון מום מולד בליבו.

הניתוח היה קצר יחסית (ארבע שעות) ולפי כל הסימנים כרגע, הוא עבר בהצלחה וכבר רואים תוצאות.

אבל לאחר הניתוח עבר עלינו סופשבוע מהגיהנום.

כ-24 שעות לאחר הניתוח נראה שאופיר עדיין לא מתאושש.

בנוסף הוחמרו התקפי הפסקת נשימה שהופיעו עוד לפני הניתוח והחלו להופיע פרכוסים בזמן התקף.

אופיר נלקח מחדרנו במחלקה והוחזר לאחר כבוד להשגחה מלאה בטיפול נמרץ.

אמנם כל הבדיקות הראו שהכל תקין אבל אופיר לא חזר להכרה מלאה. הצוות התחיל להלחץ ורופאים שונים הוזעקו לחוות דעה.

ארבעה מנהלי מחלקות בשניידר, מגוון מעבדות CT ו- EEG, וכמעט כל כונן אפשרי שהוקפץ מהבית במהלך החג. כולם היו מעורבים בנסיון הפענוח.

במשך כל סוף השבוע נענו בין תקווה לייאוש, כשתאוריות שונות מועלות ומופרכות ע"י בדיקות.

בינתיים, אופיר שכב בחדר טיפול נמרץ ונראה רוב הזמן כמו בובה על סוללות. ישן, או בוכה, או בוהה במבט זגוגי.

לבסוף הגיעו הרופאים למסקנה שמדובר כנראה בבעייה אחרת, נוירולוגית, שאינה קשורה ישירות לניתוח אך כנראה הוחמרה ע"י התרופות שניתנו לו אחרי הניתוח.

מייד הוחל בטיפול תרופתי מתאים והחל משבת אחה"צ אנו רואים התאוששות הדרגתית והתקדמות חיובית במצבו.

אופיר כבר מגיב לקולות, מתבונן לעיתים בחפצים סביבו ולפעמים אפילו ממקד את מבטו באנשים סביבו.

בנוסף חל גם שיפור בכמות האוכל שהוא דורש והוא גם נראה יותר נינוח.

הרופאים אופטימיים, וגם אנחנו.

אחרי כמעט חודש בבית חולים שניידר, אנחנו מותשים וכואבים, ורוצים לחזור הביתה, לעמית.

ליאור, ענת, ואופיר דותן.

Sleepless at Schenider's

נ.ב.: סליחה אם העמסתי עליכם מה שנקרא too much information אבל חלק מההתמודדות זה לחלוק את הסיפור עם אחרים.